התקפי זעם הם ביטוי לקושי רגשי שהילד מתקשה לבטא במילים. לפי גישת אדלר, חשוב להבין את הצורך הבסיסי שעומד מאחורי ההתנהגות – האם הילד מרגיש מתוסכל, לא שייך, או חסר יכולת להתמודד עם הציפיות שמציבים לו? ילדים מגיבים לסביבה דרך רגשותיהם, ולכן המטרה שלנו היא להבין את המקור ללחץ ולא רק את הטריגר המיידי.
לכן, חשוב לדעת איך להתמודד עם ההתקף עצמו, אולם יותר חשוב להבין איך מורידים את רמת הלחץ ומה כל כך מתסכל את הילד.
כללים להתמודדות בזמן התקף הזעם -
לא משאירים את הילד לבד ולא שולחים אותו להירגע בחדר. הילד צריך אתכם לידו. התפקיד שלנו בזמן ההתקף להכיל את הילד ולהיות שם עבורו עד שנרגע. אפשרי מידי פעם להציע לו חיבוק להירגע, אם לא רוצה – זה בסדר לא להכריח אבל כן להמשיך להציע את החיבוק. בהתאם לגישת אדלר, נוכחות הורית יציבה ומכילה היא כלי משמעותי לחיזוק תחושת השייכות של הילד. הילד זקוק לנוכחות הורית שתעביר לו תחושת ביטחון ותמיכה. תזכרו - נוכחותכם משמעותית גם כשהיא שקטה.
לא לחפור לילד ולהטיף לו מוסר בזמן התקף הזעם – הילד לא פנוי רגשית לשמוע אתכם ואתם מדברים בעיקר לעצמכם. ילד בהתפרצות זעם נמצא בתוך בועה ולא איתנו ההורים. בזמן התקף זעם, מערכת העצבים של הילד מוצפת והוא אינו מסוגל לעבד מסרים חינוכיים. הטפת מוסר תיתפס בעיניו כהאשמה ותגדיל את תחושת חוסר האונים. לכן, הישארו בשקט או חיזרו על מסרים מרגיעים כמו: "אני פה כשאתה תרצה חיבוק".
אל תיבהלו מהילד – לפעמים במהלך התקף הזעם הילד נבהל גם מעצמו והוא צריך אתכם חזקים לידו, מבלי להיכנס יחד אתו לסערת הרגשות שהוא כרגע נמצא בה. תזכרו - ילדים מזהים את תגובת ההורים ומשתמשים בה כמראה לרגשותיהם. כאשר ההורים נשארים רגועים, הם מהווים דוגמה לוויסות רגשי ולתחושת שליטה במצב. לכן, תנשמו עמוק ושמרו על יציבות קולית ושפת גוף רגועה. אל תיכנסו לתוך הסערה הרגשית של הילד.
אל תחפשו את הטריגר להתפרצות התקף הזעם - ההורים בדרך כלל מחפשים טריגר להתפרצות, אלא שזה לא מה שקרה דקה קודם אלא הרבה קודם. הילד מרגיש כמו סיר לחץ בלי שסתומי בקרה, עם לחץ אדיר וההתפרצות כמו הר געש שמתפרץ. צריך לפרק לגורמים את ההתפרצות ולהבין למה הילד מסתובב עם רמות גבוהות של לחץ, סף תסכול נמוך, אימפולסיביות ותוקפנות. לאחר שהילד נרגע, חשבו על דפוסים חוזרים. האם הילד מרגיש שאין לו מקום? שהוא לא מצליח לעמוד בציפיות? אלו שאלות שיכולות לכוון אתכם לפתרון מעמיק.
אל תגידו לו לא קרה כלום - מבחינתו קרה, בחוויה שלו, קרה וקרה המון. משפט זה מבטל את תחושת החוויה של הילד, שעלולה להיות עוצמתית מאוד מבחינתו. חשוב להכיר ברגש שהוא חווה ולתת לו תוקף. השתמשו במילים כמו: "אני רואה שזה היה לך מאוד קשה." הכרה בקושי מאפשרת לילד להרגיש מובן.
אל תעשו ועדת חקירה – תזכרו זה לא טריגר ואנחנו רוצים להבין את מקורות התסכול – ציפיות גבוהות, מרגיש שלא שייך, חוסר עידוד וכו'. אחרי שההתפרצות דועכת אני לא עושה ועדת חקירה, לא למה עשית, לא מטיפים מוסר. הוא לא מסוגל לשלוט בזה. לאחר מכן כשהילד נרגע אני אתן לו חיבוק ואגיד לו "איזה יופי שהתגברת, ראיתי שהיה לך קשה והתגברת, בוא נחזור לשחק". להטיף לילד לא יפחית את ההתפרצות.
חשוב - לא נותנים לילד לפגוע בעצמו, באחר ובחפצים. אם זה קורה, אנחנו עוצרים את ההתנהגות. אבל אנחנו חייבים להיות רגועים כשעוצרים את הפעולה.
Comments