שיתוף פעולה של הילדים - חלום או מציאות?כלים מעשיים להשגת שיתוף הפעולה של ילדיכם

אחד הדברים שעולים שוב ושוב בהדרכות הורים הוא נושא שיתוף הפעולה. הורים מוצאים את עצמם מבקשים מהילדים כל דבר מספר פעמים אפילו בפעולות יום יומיות שחוזרות על עצמן כמו: תכנסו למקלחת, תסדרו את הצעצועים, תפסיקו כבר עם המסכים, בואו מאחרים לחוג וכו'.

ההורים מצידם מרגישים שכל פעולה אפילו הקטנה ביותר כרוכה בעצבים, וויכוחים, שכנועים, הסברים דבר אשר מוביל לעיתים גם למלחמות יומיומיות, והילדים? הם בשלהם, אולי יבצעו את הפעולה בסוף, אך בפעולה הבאה שוב יחזור אותו הניגון.

למה ילדים מתנגדים?

הילד רוצה לנהל את חייו מתוך עצמאות. כל מה שתינוק עושה החל ממספר חודשים לאחר שנולד עד בגרותו, החל מזחילה, ישיבה, עמידה, הליכה, דיבור וכו', הינן פעולות אשר עוזרות לו לצאת מתחושת "הלא יכול". ילדים רוצים לחוות שהם יכולים, שהם מתגברים ושהם עצמאים.

בגיל שנתיים הילד מתחיל לפתח ביטחון ועצמאות. חלק מתחושת העצמאות היא התחושה שיש לו שליטה ולכן הילד מתחיל להגיד: "לא רוצה" או "אני לבד". יחד עם תחושת השליטה יש לו את היכולת להתנגד ולכן הוא מתנגד להרבה דברים. עכשיו מתחיל החלק המעניין, ההתנגדות של הילד היא נורמלית ומעידה על התפתחות תקינה, הבעיה מתחילה בתגובה של ההורים להתנגדות. אם ההתנגדות מפעילה אתכם, אתם מתעצבנים, כועסים או מתחילים לחפור ולהסביר מדוע הילד טועה, הילד מתחיל להבין שההתנגדות שלו מובילה "למופע שלם" ועכשיו במופע הזה כל תשומת הלב ממוקדת עליו והוא מבין שיש לו השפעה עצומה עליכם. בזכות התגובות שלכם הילד לומד משהו חשוב לא פחות, מה קורה שהוא עושה דברים שמשגעים את ההורים ובוחן אילו תגובות הוא מוציא מכם וכך בודק מהם הגבולות.

אז מה עושים?

ריכזתי מספר כלים אשר יעזרו לכם לבנות מערכת יחסים טובה עם ילדכם אשר תוביל לשיתוף פעולה:

1.      תיאום ציפיות

ילדים אוהבים ודאות בחייהם (ועם יד על הלב, גם אנחנו ההורים אוהבים זאת😊). חלק חשוב בתחושת וודאות היא ההכנה מראש, תיאום ציפיות - שהילד יודע מה אנחנו מצפים ממנו, איך אנחנו מצפים שיתנהג, ולחילופין איך אנחנו מצפים שלא יתנהג.

סביב הגיל שהילד מתקשר ומבין אפשר להתחיל בהחלט לעשות תיאום ציפיות והכל כמובן צריך להיות מותאם לגיל הילד ולשלב ההתפתחות שלו. שהילד קטן, תיאום ציפיות יוצר עבורו סדר, מעביר לו את המסר שמכבדים אותו במידע, ומקנה לו ביטחון. הוא יודע מה מצופה ממנו ומבין מה עומד לקרות. כלומר, כשאתם מתאמים ציפיות עם ילדיכם, אתם מעניקים להם ביטחון ושליטה בסדר היום שלהם. כשהילדים יודעים מה עומד לקרות הם יודעים למה לצפות, הם מתאכזבים פחות והסיכויים לשיתוף פעולה עולים.

איך נעשה זאת? נכין את הילדים לסדר היום ונזכיר להם מה עושים היום- מי אוסף מהגן, איזה חוג יש, לאן הולכים אחרי הגן וכו'. כאשר יש שינויים מומלץ, אם ניתן, לעדכן את הילד בדבר השינוי. עצם העדכון נותן תחושה של שותפות וכבוד. אם אנחנו מרגישים או צופים סיטואציה שבה לילד יהיה קשה, תשאלו אותו בשיחה מקדימה מה לדעתו יעזור לו ולתת לילד להציע פתרונות משלו לסיטואציה.

כשהילד גדול יותר, תיאום הציפיות מהווה קרקע פורייה להידברות, וללימוד מיומנויות תקשורת. הרעיון הוא הדדיות ושיח, כשכל צד מבהיר מה חשוב לו, ומנסים למצוא דרכים ופתרונות שיתאימו לכולם.

תיאום הציפיות יכול להיות רלוונטי לכל סיטואציה ולאחר מכן לא פחות חשוב - לעמוד מאחורי מה שקבענו עם הילדים ולהיות עקביים. הילדים תמיד ינסו למתוח את הגבול שנקבע, חשוב להבין שניסיון מתיחת הגבול הוא טבעי ומהווה התפתחות תקינה. המטרה שלכם הינה לעמוד מאחורי הגבול שנקבע. תזכרו הגבול שאתם קובעים, הוא לא גבול שרירותי, אלא מאחורי כל גבול חייב להיות ערך שחשוב לכם. למשל אם הילדים יוצאים מהחדר ומושכים את תשומת הלב שלנו – אנחנו נחזיר אותם למיטה, בלי כעס, בלי דיבורים וחפירות עם הכלה ועם זאת בנחישות. כשאנחנו מגיעים לילדים כאשר אנחנו בטוחים בעצמינו וברור לנו מה אנחנו צריכים לעשות הביטחון הזה עובר גם אליהם.

2.      תבחרו את המלחמות שלכם

אם אתם רוצים להשיג שיתוף פעולה מצד ילדכם, תתמקדו במה שחשוב לכם, תבחרו על מה אתם רוצים להתעקש ושם תהיו אסרטיביים וסמכותיים.

אם תבחרו להתעקש איתם על כל דבר ותרצו כל הזמן שליטה ושדברים יקרו רק בדרך שלכם, סביר להניח שתמצאו את עצמכם מתווכחים בלי סוף עם ילדכם. לדוגמא: אם הילד רוצה לשחק עוד כמה דקות לפני האמבטיה, רגע לפני שאתם אומרים לו "לא", תעצרו שניה ותחשבו האם ניתן לאפשר לו את מה שהוא רוצה? האם כמה דקות הן כל כך חשובות ששווה לייצר וויכוח סביב הנושא? במידה ואפשרתם לו להישאר עוד כמה דקות תאמרו לו מראש, כמה דקות אתם נותנים לו ושלאחר מכן הולכים להתקלח.

כאשר הילד מרגיש שלא על כל דבר מתווכחים אתו, שנותנים לו זכות בחירה ולפעמים, ההורים מקשיבים ומקבלים גם את הדרך שלו, הסבירות שישתף פעולה גדלה. נקודה חשובה בנושא זה, הילדים שלנו כל הזמן מסתכלים עלינו ולומדים מאיתנו איך להתנהג (מודולינג). כאשר הילד לא משתף פעולה כדאי שנתבונן על עצמינו ונראה האם אנחנו משתפים איתו פעולה, האם אנחנו מקשיבים לו ונענים לו כשהוא מבקש מאיתנו דברים.

כאשר אנחנו חושבים רגע לפני שעונים "לא", ובוחנים עם עצמינו את ההחלטה שקיבלנו, מהו הערך שחשוב לנו לקיים, קל לנו להיות עקביים בשם הערך ואנחנו נגיד "לא" לדברים שחשובים לנו ולא לכל דבר.

3.      אל תציבו תנאים

כשאתם מציבים תנאים לילדם שלכם, אתם מייצרים משוואה של אם = אז (למשל אם לא תיכנס להתקלח בזמן אני לא אקריא לך סיפור לפני השינה). בדרך של הצבת תנאים הילדים חייבים לעשות משהו כדי לקבל משהו בסוף והמסר שעובר לילדים הוא ששיתוף פעולה הוא תנאי לקבלת דבר מה. הצבת תנאים פוגעת בשיתוף הפעולה, כי הילד עושה את הפעולה הראשונה רק כדי לקבל את מה שמחכה לו בסוף וזה מאלץ אתכם ההורים, כל הזמן להמשיך ולהציב תנאים וגם בסופו של דבר הילדים ילמדו מכם ויתחילו להציב לכם גם תנאים ואתם תמצאו את עצמם במצב שבו על כל דבר אתם מתווכחים עם הילדים ומנהלים אתם משא ומתן.

לכן כשאתם מבקשים משהו מהילדים אל תציבו אותו כתנאי למשהו אחר. תתייעצו עם הילדים. כאשר אנחנו מתייעצים עם הילדים (כמובן על דברים שאני באמת יכולה לקבל את דעתם), הם מרגישים שרואים אותם, מכבדים אותם ומקשיבים להם ואז יש סיכוי גדול יותר שהם גם ירצו לשתף פעולה.

4.      זמן איכות

ילדים זקוקים להיות איתנו ההורים, לבלות איתנו ולקבל את תשומת הלב שלנו (בלי הסחות דעת של בעיקר הניידים שלנו). חשוב למצוא את הרגעים במהלך היום שבהם אפשר לבלות אתם. לא צריך להשקיע כסף ולצאת לבלות, הרעיון להכניס את זמן האיכות כחלק מהיום, מבלי שיש הסחות דעת ומבלי הפרעות. למשל, סיפור לפני השינה, ללכת לסידורים ביחד, לשחק אתם באמבטיה וכו'. חשוב לעשות עם כל ילד זמן איכות גם בנפרד, ללא נוכחות של האחים שלהם. כאשר הילדים מרגישים שנותנים להם מענה, שנמצאים אתם, ההתנגדויות פוחתות והם משתפים יותר פעולה. 20 דקות של זמן איכות ביום, בלי הסחות דעת, זה מצוין.

5.      עידוד

העידוד מאפשר ונותן פידבק גם על הצלחות וגם על כישלונות. אם הילד נכשל העידוד מאפשר לילד לשאת את הכישלון ולדעת שאנחנו ההורים לצידו. העידוד מאפשר לראות את ההצלחות וההישגים ולא רק את הכישלונות. איך מעודדים? לא להגיד אבל- חבל, גם אם התחלנו בנימה חיובית האבל ו/או חבל בהמשך המשפט מבטלים את האמרה החיובית בתחילת המשפט. להכיר במאמץ ובהשקעה של הילד ולא בתוצאה. להשוות אך ורק להישגיו של הילד ולא לאחרים, להתייחס לקושי של הילד מתוך הבנה ולא בכעס, העידוד נותן לילדים שלנו תמריץ לעתיד ובונה ומחזק את הביטחון העצמי.

לסיום

יישום הכלים לא בהכרח יהיה קל, ברור שלפעמים נכעס, נישבר ונצעק וזה בסדר. אנחנו רק בני אדם ואין אדם מושלם. חשוב להכניס קודם כל את הכללים הללו למודעות שלנו ואם נהיה נחושים להוביל לשינוי ונמשיך לנסות, נתמיד ונהיה עקביים בדרך שבחרנו אנחנו כבר בדרך הנכונה. הפכו את הילדים שלכם לשותפים, בהתאם לגילם ויכולתם. כבדו את הרצונות שלהם, תקשיבו להם, תתייעצו ותעצימו אותם ותגדילו את הסיכויים לשיתוף פעולה מצדם.