ילדים אוהבים ודאות בחייהם (ועם יד על הלב, גם אנחנו ההורים אוהבים זאת :).
חלק חשוב בתחושת וודאות היא ההכנה מראש, תיאום ציפיות - שהילד ידע מה אנחנו מצפים ממנו, איך אנחנו מצפים שיתנהג, או איך אנחנו מצפים שלא יתנהג.
אז למה כדאי לנו לעשות תיאום ציפיות?
תיאום ציפיות נכון יזכיר לילד איך אנחנו ההורים רוצים שהוא יתנהג בסיטואציה המסוימת, וגם יידע אותו מה הולך לקרות כאשר הוא יתנהג בצורה שלא מקובלת עלינו.
מאיזה גיל ניתן לעשות תיאום ציפיות?
תלוי בהתפתחות של הילד, אבל סביב הגיל שהילד מתקשר ומבין אפשר בהחלט לעשות תיאום ציפיות והכל מותאם לגיל הילד.
שהילד קטן, תיאום ציפיות יוצר עבורו סדר, מעביר לו את המסר שמכבדים אותו במידע, ומקנה לו הרבה ביטחון. הוא יודע מה מצופה ממנו ומבין מה עומד לקרות.
כשילד גדול יותר, תיאום הציפיות מהווה קרקע פורייה להידברות, וללימוד מיומנויות תקשורת. הרעיון הוא הדדיות ושיח, כשכל צד מבהיר מה חשוב לו, ומנסים למצוא דרכים ופתרונות שיתאימו לכולם.
איך עושים תיאום ציפיות בצורה נכונה?
קודם כל חשוב להבין שאין טעם בנאומים ארוכים ומייגעים, ובלשון הילדים "חפירות". לילדים אין פניות וסבלנות כדי לשבת ולשמוע אותנו מדברים שוב ושוב על אותו דבר. שיחת תיאום ציפיות חשוב שתהיה קצרה ועניינית. תזכרו - ילדים לומדים ממעשים וחיקוי ופחות מדיבורים.
שיחת תיאום הציפיות יכולה להיות על כל דבר: כמה ממתקים מותר כל יום, מהן שעות המסך המקובלות, מהי שעת החזרה המקובלת וכו'
דברו אל הילד בצורה חיובית ומעודדת, ספרו לו שאתם סומכים עליו.
חשוב להקפיד לומר לילד מה יקרה אם הוא יבחר להתנהג באותה התנהגות שאיננו מסכימים לה - לומר מה התוצאה ההגיונית של מעשיו - "אם תזרוק את האוכל אני מבינה שאתה לא רעב ואקח לך את הצלחת"- אני למעשה מסבירה איך אני אגיב להתנהגות הזו, ולא רק אומרת שאני אוסרת עליו לזרוק את האוכל לרצפה.
חשוב לא להפוך את התוצאה לעונש, ולהעביר מסר לילד שהטיפול בבעיה נתון לבחירתו. לא צריך לנזוף או להטיף, ככל שנישאר יותר ענייניים נצליח להעביר לילד את המסר הנכון, שזהו אינו עונש, זוהי תוצאה. תוצאה הגיונית דורשת מבחינתנו ההורים להיות יצירתיים, קל יותר להעניש וקשה להיות יצירתי. חשוב שההורה יגיע מוכן ויהיה לו ברור מה הוא מתכוון להגיד וישמור על עקביות, חשוב ששני ההורים (במידה והדבר אפשרי) יסכימו ביניהם מראש על התוצאות ההגיוניות, ואם אפשר שזו תהיה שיחה משותפת שהילד יבין שיש אחדות בין ההורים.
שיחת תיאום הציפיות היא למעשה שיחת הכנה למה שהולך לקרות, שיחה שאומרת מה היה עד עכשיו, למה אנחנו לא הינו רוצים שזה יקרה שוב ומה יקרה מעכשיו כשהם יתנהגו ככה.
הורים שיעשו שיחות תיאום ציפיות כהכנה לסיטואציות שהילד לא מכיר או שההורה יודע שיכולה להיות בסיטואציה התנהגות של הילד שהוא איננו מסכים לה, יגלו שהרבה יותר קל להם כהורים להגיב באותה סיטואציה (הם לא פועלים מהאוטומט) והם פחות כועסים או מבולבלים, כי הם כבר יודעים איך להתנהל במצב שכזה. בנוסף הם גם יראו שלילד יותר קל לשתף פעולה איתם.
אם נזכור שהמטרה היא שילדים ילמדו מהתוצאות של התנהגותם, ולא שיסבלו, ואם נזכור שהמטרה היא שהם יקחו אחריות על מעשיהם, יהיה לנו קל יותר להפעיל את טכניקת התוצאות ההגיוניות.
ובקצרה חשוב לי להסביר גם על תוצאות טבעיות - כשאנחנו לא מתערבים במציאות ולא מתווכים בינה לבין ההתנהגות, הילד לומד את הלקח מהמציאות. לכן תוצאות טבעיות נלמדות לבד: אם אזרוק צעצוע הוא ישבר, אם לא אתארגן בזמן סביר אאחר או אפסיד דברים, אם אלך בלי מעיל יהיה לי קר. הילד לומד שיש גם רווח וגם מחיר להתנהגותו. כשהילד משלם מחיר שבעיניו עולה על הרווח הוא לומד על בשרו שההתנהגות הנ"ל אינה כדאית לו. המוטיבציה לשינוי היא פנימית של הילד ולא מוטיבציה חיצונית (אני מפחד מההורה, מהעונש או מהאיום וכו'). כלומר, הילד לומד מתוך התנסות ובוחר לעצמו מה נכון וכך גם מפתח עצמאות ואחריות. לרוב, מתוך הרצון שלנו ההורים לגונן הגנת יתר על הילד, אנו מונעים ממנו את הלמידה שבאמצעות תוצאות טבעיות. הורה אשר מונע מילדו לחוות תסכול, מונע ממנו גם למידה חשובה של החיים עצמם.
ואם כבר תיאום ציפיות, אז כדאי מאוד שנאמץ את הכלי הכל-כך חשוב הזה לכל מערכות היחסים שלנו (ובעיקר למערכת היחסים הזוגית). כשאנחנו מדברים על הדברים, משתפים על מה אנחנו חושבים, מקווים ומצפים, אנחנו חוסכים אכזבות וריבים. האדם השני מבין מה אנחנו רוצים, אנחנו יכולים לערוך דיון על הנושא, ובעיקר, לשנינו הרבה יותר ברור ומוגדר מה אנחנו יכולים לעשות, דבר אשר מוביל למערכת יחסים טובה אשר מובילה לשיתוף פעולה. לדעתי המערכת היחסים שלנו עם הילדים שלנו הינה הדבר הכי חשוב לבסס וליצור, כך שהם ידעו שכאשר יהיו גדולים ויהיו בצרה כלשהי או בבעיה, הם יוכלו להרים לנו טלפון ואנחנו נגיע אליהם.
Comentarios